אז איך בסגר בינתיים? יותר קליל מאשר בפעמים הקודמות נכון? תכלס ממש קל לשים לב ש(עד לרגע זה לפחות) הסגר לא מי יודע מה מהודק וכמו שכבר קרה לנו בעבר, ישנה מסביבנו תחושת אחד בפה ואחד בלב שכזו, נכון? זאת אומרת, אומרים לנו כל היום שזה שאנחנו מקום ראשון בעולם בחיסונים (שזה די מגניב בפני עצמו האמת) לא משנה כהוא זה את הנחיצות במשמעת קורונה ובסגר ובריחוק חברתי וכו, ובכל זאת – איכשהו נדמה שהכל הרבה יותר לוס מאשר בסבבים הקודמים. אין מחסומים, יש עומס בכבישים, ואנשים מזדרזים להוריד את המסיכה ברגע הראשון האפשרי. ואני מתעד, ומנסה לעשות זאת באמינות. כי הזיכרון שלי פח וגם כי התקופה הזו יחודית (אני מקוה). על כל פנים, גם אני עצמי, בשונה מבסגרים הקודמים, לא מרגיש את החשש הקטן הזה בקישקע לפני שאני נכנס לאוטו על מנת לנסוע ולעשות משהו שהוא רק חצי נחוץ. לא מכין מראש את השקר כלשהו שלי מול המראה מפחד השלטונות. ורק שההתרברבות הזו לא תתנקם בי טפו טפו, כי חבל על ה-500 שח. ולמען האמת כשחזרתי היום הביתה מרופא השיניים (שזה דוקא חיוני ונחוץ והכל), חשתי כי אין סגר בכלל, ואף תכננתי להרצות על כך באופן מקיף באוזניהם של יושבי ביתי הסגורים והמסוגרים. אבל אז פשטתי את הג׳ינס ושלחתי יד לעבר הטרנינג של הקורונה, ומהמרקם שלו, מתחושת הבד של הטרנינג על היד שאחזה בו, כבר ידעתי שיש סגר ועוד איך. לא מאמינים? נסו בעצמכם.
אבל לא על טקסטיל התכוונתי לכתוב, אלא על כך ששמתי לב שאפשר איכשהו לעמת (ואף לאמת) את הקלישאות שלנו הנוגעות לארצות העולם ביחס לטיפול שלהן בנגיף הקורונה. פעם פגשתי מטייל ניו זילנדי שסיפר לי שבתום הטיול שלו הוא מתעתד לעבור לגור באוסטרליה. ״למה?״ שאלתי אותו, ״בגלל שהערים באוסטרליה גדולות יותר?״ הוא השיב שזו ממש לא הסיבה. מה שחסר לו היא תחושת סכנה. ״אף פעם אין לנו סכנות בניו זילנד״ אמר, ״אפילו החיות שלנו לא מסוכנות״. והנה, בהתאמה מושלמת, אנחנו רואים איך ברגע שיש איזה רבע חולה קורונה בני זילנד, ישר מקפיצים את המשמר הלאומי, עוצרים את הטיסות והשד יודע מה עוד, וכתוצאה מתת המודע הניו זילנדי הקולקטיבי שאינו סובל שום רמז לסכנה, יוצא שהאי המרוחק הזה שבו נתן פעם אורי מלמיליאן גול בהפסד 3:1 לנבחרת המקומית, במשחק שכלל לא שודר בטלויזיה אז נאלצתי לשמוע ברדיו (!), הוא המקום היחיד בעולם שבו אין קורונה.
או למשל ארה״ב וברזיל. תמיד ידענו שמה שמנהל את שתי הארצות הללו הוא הדולר. וכך אנחנו לא מופתעים בכלל לשמוע את מנהיגי מדינות הענק הללו מבלבלים את המוח על חיסונים ועוצמה מול הנגיף ועמידות וכו׳, בעוד שהאמת בהן היא האמת הרגילה – עשירים יחיו ועניים ימותו. רק שהפעם זה יהיה מקורונה.
ויש גם את שבדיה שתמיד הם היו מוזרים כאלה. לוקחים 50% מס, לועסים טבק, מאמצים מהגרים וסומכים על האזרחים יותר מכולם. וגם בקורונה הם הווירדוז האלה שעושים דברים בשיטה אחרת מכולם. ממליצים אבל לא מכריחים. וזה לא שהתוצאות שלהם טובות משל שאר העולם – אבל הן גם לא באמת גרועות יותר.
וסין – שמדיניות ה״סתמו את הפה ותעשו בדיוק מה שנגיד לכם ובסוף תראו שהכל יסתדר וגם אם לא אז כדאי מאוד שתגידו שכן״ שלה, ואירן וטורקיה שלך תדע מה הולך בהן, ועוד מדינות ועוד קלישאות עד שמגיעים אלינו.
ומה אצלנו? גם אצלנו הקלישאה עובדת. כי אצלנו משיגים תוצאות רק באמצעות הפחדה מסיבית. הישראלים מזלזלים בכל חוק, תקנה או מוסכמה חברתית אלא אם הם חשים באיום מוחשי על חייהם. אז הם מוכנים לציית. אם לא יורים עלינו, נוהגים לחשוב הישראלים, אז הכל בעצם תקין. ובמעין ואלס של ביצה ותרנגולת שבו האזרחים לא יצייתו אם לא יחשבו שהם תחת איום קיומי, והשלטונות (שחייבים ציות) יכריזו חדשות לבקרים על איום קיומי גם אם אין באמת אחד כזה, אנו מנסים להתקיים על שברירי משכורות ומענקים ומנסים לזכור אם יש או אין טייק אוויי כרגע ואם השבוע לומדים בחטיבות הביניים בזום או בכתה. וכשברור לנו כל כך שלא כל מה שמספרים לנו מדויק (בלשון המעטה דראסטית) מובן איך צצות תיאוריות קונספירציה מכל מקלדת והבלאגן חוגג ונוצר שוק ססגוני של פאניקה והפחדה שבו חוסר ההיגיון הוא ההיגיון החדש ואתם יודעים שאתם חולים על זה, ואתם יודעים שרק לזה אתם יכולים לקרוא ׳בית׳, ואתם יודעים שזה בדיוק כמו תמיד בעצם.
שתהיה אחלא 2021!