בפינה של שי עגנון וטשרניחובסקי צומח עץ תות ענק שכלום לא מעניין אותו
עץ בשיאו בריא וחזק וכלום לא מעניין אותו. והאמת היא שאני קצת מקנא.
יצא לי כבר, בשנים שונות, לקטוף ולאכול לו מהתותים הארוכים והמתוקים
– זה לא עניין אותו
יצא לי גם לעבור תחתיו ולהיעצב בשל תותים שגורלם נחרץ, שרועים על הרצפה וממתינים
להירמס
– גם זה לא עניין אותו.
כי בפינה של שי עגנון וטשרניחובסקי צומח עץ תות ענק, עץ בשיאו, בריא וחזק, וכלום לא
מעניין אותו. והאמת היא שאני קצת מקנא.
לא לא מזיזים לו
לא מיסים ולא פקקים לא אזעקות ולא החטופים. וגם לא דברים טובים שיש לפעמים.
עומד שם ונותן צל בעונה ופירות בעונה וכולו אדישות של תות. וכלום לא מעניין אותו.
אפילו ערימה מזיעה של בלוקים אפורים ואטומים, תפוסים זה לזה באזיקון שחור נחוש וגדול,
המונחת ממש בצילו, לא מצליחה לעניין אותו.
ואני מת להגיד לו שפה הוא טועה. שבזה הוא דווקא חייב להתעניין.
אבל זה אבוד.
אותו לא מעניין כלום, ואני לא מדבר בשפת התות.
בפינה של שי עגנון וטשרניחובסקי צומח עץ תות ענק שכלום לא מעניין אותו
עץ בשיאו בריא וחזק וכלום לא מעניין אותו. והאמת היא שאני קצת מקנא.
